מכתבי מטופלים

פעם, עד לפני כשש וחצי שנים – מאד – מאד  לא אהבתי את שמי. עד  אשר פגשתי את אילנה לב-ארי.

חיי מתחלקים לשתי תקופות מרכזיות – עד אשר פגשתי את אילנה ולאחר שפגשתיה.
הסתבר שיש בתוכי לפחות שני אנשים ששמם איריס.

איריס הקודמת – אשר באה מעולם האקדמיה, דרך עיסוק בחומר נוצץ, קשה ויקר, קר ומנוכר  – הקרוי "אבנים טובות" (!?), של חלוקה למעמדות בזכות ה"מה יש לך" ולא בזכות "מי אתה – האדם". איריס, של קור רוח, הגיון צרוף והוכחות חותכות מול עיניה, איריס עיסקית – גם בחייה הפרטיים. אך גם איריס אשר הבינה כי יש בכל זאת משהו מעבר לכל אלו.  חיפשתי תשובות בכל מיני תחומים איזוטריים, מיסטיים ורוחניים. אין ספור כספים זרקתי בכל מיני  סדנאות לחיפוש "האני". לא מצאתי.

 עד שפגשתי את אילנה. 
עד שפגשנו את אילנה – אני – וכל ה”האיריסים" שבתוכי.
איריס הנוקשה, ההגיונית, החרדה לעצמאותה ולדעותיה, המקובעת בתוך עולמה, העקשנית,  העובדתית , המעבירה הכל דרך מסננת הנמצאת בראשה, תחת מעטה ההגיון אך לא הלב – רוצה לראות נס – כאן ועכשיו. איריס החיה חיים אשר "כולם" ציפו שתחיה. איריס שלא אהבה את שמה.

אילנה  - בסבלנות אינסופית – החלה לגלות  את "ה–איריס" – המיוחדת  - שרק היא ראתה. היא – מול כל העולם  ונגדי. למעשה – נגד ראשי . לא הבנתי זאת אז. נלחמתי בה בכל הכוח : לי אף אחד לא יגיד מה לעשות, לא יכופף אותי ולא יעקוף אותי ובוודאי שלא ישבור לי את האגו. הגבתי על  כל אשר אמרה לי בקור, בהתנשאות, בטונים קשים ובשפת גוף עויינת. הפעלתי את כל התחמושת שראשי סיפק לי. 
פחדתי לעזוב את המוכר – הכח המדומה. השליטה המדומה. המסכה.

אילנה  לא וויתרה, כיוון שאילנה ראתה את נשמתי , את איריס האחרת, משתקפת וזועקת לפרוץ החוצה ולחיות את חיי – ולא חיים אשר מצפים שאחיה.

אילנה – אשר ראתה את הכמיהה הפנימית שלי לחיים, אך גם ראתה את המלחמה של ראשי בלהעניק לעצמי את חיי.

אילנה היא זו שלחמה את מלחמתי בלאזן את כל איריסים שבתוכי, שנלחמה בי למען עצמי. לימדה אותי להפסיק לפחד. לימדה אותי לחוש, לחוות, להזיל דמעה – דבר שלא ידעתי מהו. לימדה אותי לאהוב את שמי – שרה לי אותו – לאוזניי, לנשמתי. בלהעיר את איריס האחרת, הרכה, המסתתרת תחת מעטה הקור -  העניקה משמעות לשמי – ולמעשה לקיומי.

שאלתי אותה לא פעם – מה יוצא לך מזה? מה איכפת לך ממני? 
ענתה לי – שכרי הוא – שתצאי מהקור של מה שאת סיגלת לעצמך וקראת לו "חיים"  – ותפרחי כמו איריס – תחיי ותחווי את החיים האמיתיים – של שמחה, בכי, צחוק, אהבה, אמונה. חיים נטולי פחד. חיים שאלוהים התכוון שתחיי אותם, על כן העניק לך אותם.

דרך אילנה התחילה לצאת לעולם איריס האחרת . איריס שהבינה שהקיום שלה לא מותנה באושרו של מישהו ובוודאי שלא בקנייתו.  איריס שהעניקה למשפחתה שפע חומרי וזכתה לדלות רוחנית, בחוסר אהבה וניכור, כשלמעשה הייתה מנוצלת, אך לא רצתה לראות.
דרך אילנה הבינה כי הקיום המוחלט נובע מתוך האמונה הנקיה ביותר ונטולת האינטרסים. איריס אשר גילתה שליחות אמיתית ולא שרלטנות. איריס שקיבלה תשובות אמיתיות. איריס שקיבלה את חייה והחלה לשלוט בהם במקום שהחיים ישלטו בה.

ואכן – זאת אשר קיבלתי בזכות אילנה ודרך אילנה - דברים אשר ניתן לקבל אותם אך ורק דרך שליח אמיתי. 
בהדרכתה ובליווי הצמוד של אילנה הגעתי למקום בו אני נמצאת כיום –   הצלחתי ליצור זוגיות בגיל מאוחר, עוסקת  בתחום הקרוב לליבי, הצלחתי למצוא את ייעודי , לתקן מערכות יחסים מזיקות של חיי,   הגעתי לשלום עם עצמי , כך שאפילו היחס הקר של אמי בחתונתי לא הצליח לערער את היסודות החדשים שבניתי.
הצלחתי למצוא את אשר חיפשתי – את השלווה והסיפוק מהחיים. 

את כל אלה מצאתי דרך אדם אחד – שהעניק לי למעשה עולם ומלואו – מתוך שליחות.
כיון שהגעתי מעולם בו מזהים אבנים טובות – זיהיתי כי כאן – זה הדבר האמיתי -  כי רק מתוך שליחות אמיתית ניתן לבצע את אשר מבצעת אילנה.

על כך – תודתי לך  -    אלוהים ששלחת בדרכי את שליחתך, תודה מקרב לב – לך אילנה  - על שנולדתי בזכותך מחדש.  שהכנסת אותי אל ליבך ואל ביתך.
תודה לך שהענקת משמעות לקיומי.

איריס בת שרה